דלקות בנרתיק עקב קנדידה בנרתיק ומזהמים אחרים
תסמינים נרתיקיים כגון גרד, צריבה, הפרשות חריגות, ריח לא נעים, כאב ביחסי מין ועוד, עקב קנדידה בנרתיק או מזהמים חיידקיים אחרים. התסמינים נפוצים מאוד אצל נשים בכל הגילאים: מנערות ועד נשים בגיל הבלות אך הם נפוצים בעיקר אצל נשים בגיל הפוריות. בעיות אלו יכולות לנבוע מסיבות רבות כגון זיהומים חידקיים, פטריה, זיהום טפילי, אלרגיות, מחלות עור, אטרופיה (ניוון) של רירית הנרתיק אצל נשים בגיל הבלות ועוד. שלשת המצבים הזיהומיים הנפוצים ביותר הם:
פטרת הנרתיק (קנדידה וגינלית), ווגינוזיס חידקית וזיהום ע"י טריכומונס ווגינליס.
פטרת קנדידה בנרתיק (קנדידה וגינלית):
אחד הזיהומים השכיחים ביותר. נפוץ מאוד אצל נשים בגיל הפוריות ויכול גם להיות אצל נשים בגיל הבלות וגם נערות בתולות. ידוע כי כ 75% מהנשים סובלות מדלקת פטרייתית לפחות פעם אחת בחייהן ו 5% מהנשים סובלות מדלקות פטרייתיות חוזרות ועקשניות.
האשם: פטריית הקנדידה.
פטריית הקנדידה יכולה להתקיים בנרתיק ולא לגרום לבעיה כלשהיא אך אם המערכת החיסונית נחלשת, הקנדידה עלולה להתעורר ולהרים ראש.
מצבים כגון מחלה כרונית, סוכרת לא מאוזנת והריון מעלים את הסיכון להתעוררות הפטרייה. טיפול ממושך או תכוף באנטיביוטיקה רחבת טווח עלול להיות אחראי גם כן להתפרצות הפטרייה היות והוא מחסל את החיידקים הטובים השומרים על חומציות הנרתיק ומונעים את שגשוגה של הפטרייה. טיפול הורמונלי, כולל גלולות למניעת הריון, עלול (במקרים מסוימים, לא תמיד) להחמיר את המצב גם כן היות והורמון האסטרוגן מסייע לשגשוג הקנדידה.
מקורה של הקנדידה הוא במערכת העיכול של האישה עצמה שם היא נמצאת אצל כלל האוכלוסייה.
תסמיני הפטרייה הקלאסיים הם גרד בנרתיק, הרגשת צריבה, הפרשות דמויות גבינת קוטג' וכאבים בזמן יחסי מין. יכול גם להיות ריח לא נעים מההפרשות אך ריח חריף מאוד הוא לרוב לא תסמין של פטרייה אלא זיהומים אחרים.
טיפול בקנדידה בנרתיק כולל תרופות אנטיפטרייתיות בצורת נרות, כדורים ומשחות וכן מגוון רחב של טיפולים משלימים ועממיים וכן מומלץ לשמור על דיאטה מתאימה (אך לא קיצונית) שכוללת בעיקר הימנעות מפחמימות פשוטות, מתוק, מוצרי חלב בקר ושמרים.
סוגי קנדידה בנרתיק
ישנם מספר סוגי קנדידה העלולים לגרום לדלקת כאשר חלקם (כגון הקנדידה גלברטה) עלולים להיות עמידים יחסית לטיפול תרופתי וקשים לטיפול.
יש חשיבות עליונה לטיפול בזמן במצב של פטרת הנרתיק ולא להזניחה כי גם אם זה אינו מצב מסכן חיים, הוא עלול לפגוע קשות באיכות החיים ובזוגיות והזנחתו גורמת לפגיעה ברירית הנרתיק וקושי בטיפול בבעיה בעתיד.
בנוסף חשוב מאוד לציין שטיפול יעיל בפטרייה מצריך גם התייחסות למערכת העיכול וטיפול בקנדידה במערכת העיכול הוא חיוני בכדי למנוע הישנות הבעיה היות ומקור הקנדידה הוא במערכת העיכול. לצערנו רופאי המשפחה ורופאי הנשים לרוב לא מתייחסים לצורך בטיפול בקנדידה במערכת העיכול והטיפול בנרתיק שניתן לרוב פותר את הבעיה זמנית בלבד היות ומקור הקנדידה לא טופל, וחזרת הבעיה היא כמעט ודאית.
ווגינוזיס חיידקית ודימיון לקנדידה בנרתיק:
מצב זה נובע משינוי בפלורה הטבעית של הנרתיק והפרעה באיזון שבין החיידקים הטובים (לקטובצילוס ודומיו) שכמותם בנרתיק יורדת והחיידקים האנאירוביים (שאוהבים תנאים ללא חמצן) שמשגשגים.
גם כאן, חומציות הנרתיק נפגעת (סביבת הנרתיק הופכת בסיסית יותר), מה שמאפשר את שגשוגם של החיידקים האנאירוביים.
כל גורמי הסיכון כפי שצוינו בהקשר של פטרת הנרתיק תקפים גם במקרה זה ובמיוחד השימוש הנרחב באנטיביוטיקה רחבת טווח.
התסמין העיקרי של דלקת זאת הוא הפרשות בעלות ריח לא נעים חריף מאוד, לעתים דמוי דגים מקולקלים.
יש לציין שנוכחות זרע בנרתיק לאחר יחסי מין עלול להחמיר את הריח בשל אופיו הבסיסי של הזרע והתגובה הכימית שהוא מיצר בנרתיק.
הטיפול במצב זה הוא לרוב ע"י אנטיביוטיקה ספציפית למצב זה הניתנת בצורת נרות לנרתיק או כדורים או שילוב של שניהם.
טריכומונס ווגינליס ושוני מקנדידה בנרתיק:
הטריכומוניאזיס הינו זיהום ע"י טפיל (פרזיט) בשם טריכומונס ווגינליס.
זוהי מחלת מין מובהקת המועברת בזמן קיום יחסי מין לא מוגנים.
טפיל זה עלול לגרום לדלקת קשה בנרתיק, דלקת בצוואר הרחם (צרויציטיס) ודלקת בדרכי השתן (גם אצל גברים). כמו כן היא מעלה את הסיכון להפלות ולידה מוקדמת באם היא מתרחשת בהריון.
התסמינים האופייניים הם: הפרשות אפרפרות או ירקרקות בעלות ריח מאוד חריף דמוי דגים מקולקלים, גרד וצריבה בנרתיק, צריבה קשה במתן שתן וכאבים בעת מגע מיני.
חייבים לציין כאן שלמרות שהטריכומונס יודע לגרום לדלקות קשות עם כל התסמינים כפי שצוינו, הוא יודע גם לגרום לדלקות קלות היכולות לדמות פטרייה או זיהום אחר ואף להימצא במצב של נשאות אסימפטומטית (ללא תסמינים כלל) ויש לחשוב עליו בכל בירור של זיהומים ותסמינים נרתיקיים.
האבחנה כאן נעשית לרוב ע"י בדיקת מחלות המועברות בדרכי מין (STD) שהינה בדיקת שתן וניתן גם לבדוק את הימצאותו במשטח נרתיקי (ע"י הסתכלות במיקרוסקופ או בדיקת PCR כפי שנעשית בשתן).
הטיפול כאן הוא ע"י אנטיביוטיקה בכדורים או משולבת (כדורים ונרות).
במקרה של טריכומונס חובה לטפל אנטיביוטית גם בבן הזוג.